בהתבסס על ההתמקדות הקודמת בצורך באימות דיוק של צמדים תרמיים של רץ חמים שתוקנו על פי נהלים סטנדרטיים, הבעיות הנפוצות בתהליך אימות זה הן כדלקמן:
סביבת התייחסות לא מדויקת: תכולת קרח לא מספקת בתערובת המים-קרח, חוסר בידוד מכלים וחדירה מהירה של חום הסביבה גורמים לסטייה של הטמפרטורה בפועל מ-0 מעלות, מה שמוביל ישירות לסטיות שיטתיות בתוצאות האימות.
התקנת בדיקה לא נכונה: בדיקות צמד תרמיות שאינן טבולות במלואן בממשק המים-קרח, נוגעות בדופן המיכל או מגע ישירות עם גושי קרח מונעים חישה מדויקת של טמפרטורת הייחוס של 0 מעלות, וכתוצאה מכך תנודות חריגות בקריאות.
כשל בפיצוי צומת קר: תקלה במודול פיצוי הצומת הקרים של מערכת בקרת הטמפרטורה לא מצליחה לקזז את ההפרעות של טמפרטורת החדר במדידת הטמפרטורה. גם אם הצמד התרמי עצמו מדויק, הערך הסופי המוצג עדיין יראה סטייה משמעותית.
פיקוח על נוהל תפעולי: זמן התייצבות לא מספיק, קריאות מוקדמות לפני שהטמפרטורה יציבה לחלוטין, ותנאי הפעלה לא עקביים במהלך אימותים חוזרים מובילים לחזרה לקויה של נתוני האימות.
המכשיר הסטנדרטי חסר עקיבות. אקדח הטמפרטורה ששימש להשוואה לא היה בתקופת התוקף המטרולוגי שלו והכיל מטבעו שגיאות דיוק, שהפכו ישירות את תוצאת האימות כולה לחסרת ערך.
בעיות אלו מפריעות ישירות לתוצאות אימות דיוק מדידת הטמפרטורה ומובילות בקלות להערכה שגויה של מצב הדיוק בפועל של הצמד התרמי.
